דין רודף

על-פי ההלכה, רודף הוא אדם המסכן חיי אדם אחר ויש להורגו על מנת למנוע סכנה זו. יגאל עמיר, רוצח ראש הממשלה, נסמך על הלכה זו וטען בחקירתו כי על רבין חל "דין רודף" ויש להורגו בשל כך.

ההסתה לרצח רבין

ההתנגדות למדיניותו של ראש הממשלה, יצחק רבין, כללה גם יציאה כנגד עצם הלגיטימיות של שלטונו. בהפגנות שקדמו לרצח רבין הוצגה דמותו במדי אס אס, הוא כונה "בוגד" ונשמעו קריאות מפורשות להריגתו. ההסתה הכשירה את הקרקע למעשה הרצח.

הסכמי אוסלו

ערוצים שונים של משא ומתן בין מדינת ישראל לפלסטינים אשר מטרתם חתימה על הסכם שלום בין העמים. ממשלת רבין הובילה את ההסכמים האלו אשר במסגרתן הוקמה הרשות הפלסטינית, ניתנה להם אוטונומיה בחלק משטחי יהודה ושומרון וחבל עזה, והונחה התשתית לשיתוף פעולה ביטחוני. ההתנגדות להסכמים אלה היא אשר עוררה בקרב גורמים שונים בימין את ההסתה לרצח.

הסכם השלום עם ירדן

הסכם שלום בין מדינת ישראל לבין ממלכת ירדן נחתם ב-26 באוקטובר 1994. המשא ומתן הובל על-ידי יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל, וחוסיין, מלך ירדן, ובחסות ביל קלינטון, נשיא ארצות הברית. ההסכם סיים את מצב המלחמה בין המדינות אשר נמשך החל מהקמת מדינת ישראל בשנת 1948, והסדיר את היחסים והגבולות בין המדינות.

לימוד החג
טוען
רקע

יצחק רבין (1 במרץ 1922 – 4 בנובמבר 1995) היה ראש ממשלת ישראל הראשון שנולד בארץ. כחלק מדור "הצבר", למד בבית הספר החקלאי כדורי, והתנדב לפלמ"ח. במלחמת העצמאות פיקד על גזרת ירושלים והוביל את פריצת הדרך לעיר הנצורה. במלחמת ששת הימים (1967) שימש כרמטכ"ל ואדריכל הניצחון במלחמה. בין השנים 1974 ל-1977 נבחר בפעם הראשונה לתפקיד ראש ממשלת ישראל. בשנת 1992 נבחר בפעם השניה לתפקיד זה.

ממשלתו של רבין החלה להוביל, מייד עם הקמתה, שיחות שלום עם הפלסטינים, ירדן וסוריה. בשנת 1994 נחתם הסכם השלום עם ירדן. במקביל נוהלו "שיחות וושינגטון" ותהליך אוסלו – ערוצים שונים של משא ומתן עם הפלסטינים, אשר מטרתם הסופית הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל והסכם שלום בין העמים.

ימי החתימה על הסכם אוסלו ב' (ספטמבר 1995) היו סוערים ואלימים. גלים של פיגועי התאבדות מצד טרוריסטים פלסטיניים בארץ אשר תוצאתם הרוגים רבים לצד טבח המוני שערך יהודי קיצוני במתפללים מוסלמים במערת המכפלה. בקרב צידה הימני של המפה הפוליטית בארץ, ובעיקר בחוגי המתנחלים, התפתחה התנגדות חריפה וקיצונית למדיניותו של ראש הממשלה, יצחק רבין, ואף לעצם הלגיטימיות של שלטונו, על אף שכמובן נבחר כחוק בבחירות דמוקרטיות. בהפגנות הימין נראו שלטים הנושאים את תמונת רבין במדי קצין אס אס ונשמעו הקריאות "רבין בוגד", "בדם ואש את רבין נגרש" ו"מוות לרבין". כך היה אף בהפגנה שנערכה בכיכר ציון בירושלים, בליל הדיון על אישור הסכם אוסלו בכנסת, שהשתתפו בה גם מנהיגיו הפוליטיים של הימין, אשר נמנעו מעצירת קריאות ההסתה. מפגינים ימנים ניסו להגיע פיזית עד ליצחק רבין ואף הצליחו לפגוע ברכב השרד שלו. האוירה הציבורית בארץ הכשירה את הקרקע לרצח ראש הממשלה.

בערב י"ב בחשוון תשנ"ו (4 בנובמבר 1995) התקיימה בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, עצרת תמיכה בתהליך השלום, בהשתתפות יצחק רבין, אשר כותרתה "כן לשלום, לא לאלימות". בתום העצרת כאשר פנה ראש הממשלה לעבר מכוניתו, נורה בגבו 3 פעמים מטווח קצר. הוא הובל לבית החולים ותוך זמן קצר מת מפצעיו. הרוצח, סטודנט יהודי דתי בשם יגאל עמיר, נתפס בזירת האירוע ונשפט למאסר עולם. במשפטו התבררה השקפת עולמו הימנית הקיצונית והמניע לרצח – שאיפתו לעצור את התקדמות תהליך השלום עם הפלסטינים.

סיפור החג

הרוצח לא פעל לבדו. קדמו לפעולתו גלי הסתה קיצוניים אשר יצרו את האוירה הציבורית שהצמיחה את החלטתו של הרוצח לפעול. גלי הסתה אלה חרגו מהכללים המקובלים של אי-הסכמה פוליטית במסגרת חברה ומדינה דמוקרטיות. הסתה זו לא הסתפקה ביציאה כנגד המדיניות של ראש הממשלה אלא ביקשה לערער את עצם הלגיטימיות של שלטונו. היא אף התירה את דמו כאשר שבה והכריזה עליו, בצורות שונות וחריפות, כ"בוגד" אשר עונשו מוות.

זרמים פוליטיים וחברתיים אלו, האמונים על ההסתה ועל הרצח, מנוגדים לעצם מהותה של מדינת ישראל כהתגשמות החזון הציוני. הציונות ביקשה לחולל שינוי בעם היהודי, אשר יצמח לעם מודרני, ריבוני, שוויוני ודמוקרטי. מעשה הרצח חותר תחת כל העקרונות הללו. הוא מושתת על רעיונות משיחיים, גזעניים ואלימים המבקשים להצמיח חברה ברוח זו.

החג בציונות

עלינו לצאת בקריאה לכל אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל לקבלת עולה של הדמוקרטיה הישראלית בכל תנאי ומצב. עלינו לזכור את הרצח ואת ההסתה הנוראה שקדמה לו לשם חינוך הדורות הבאים לחיים משותפים השוללים גילויים של הסתה, גזענות ואלימות. מדינת ישראל עודנה עומדת בפני הכרעות היסטוריות קשות. יש ליצור את הקרקע החברתית והערכית אשר תאפשר לנו כחברה וכמדינה לקבל הכרעות אלה.

ביום הזיכרון לרצח יצחק רבין אין להסתפק רק בזכרו של האדם. אין להסתפק בזכרו של הנרצח. יש להזכיר את הרצח אשר קדם לו ואת משמעויותיו לקיומה של חברה יהודית, דמוקרטית ואנושית.

תופעות של גזענות ואלימות עדיין נוכחות במרחב הציבורי בארץ. אירועי "תג מחיר", כדוגמה בולטת לכך, הם מסוג התופעות האלו אשר יש לצאת נגדן בחריפות ובנחישות עד למיגורן המוחלט. הן צמחו באותו בית גידול נורא אשר בו צמחה ההסתה לרצח רבין ופעולת הרצח עצמו. אם לא נדע כיום להתנגד לקיומן אין לדעת לאין יובילו אותנו בהמשך דרכנו המשותפת.