ראש השנה לאילן

מקור החג. נקרא כך מכיוון שבתקופת המשנה זהו המועד הקובע לחישוב היקף המס ("מעשר") אשר על האיכר לשלם ללוי ולכהן מתוך תנובת עצי הפרי שלו.

פירות יבשים

פירות אשר יובשו כך שאפשר יהיה לשמור אותם לאורך זמן רב ללא צורך בקירור. פעולה זו אפשרה ליהודי הגולה לאכול מפירות ארץ ישראל במציאות שבה לקח זמן רב להביאם מארץ ישראל לארצות הגולה.

נטיעות

נטיעת עצים בט"ו בשבט היא מנהג אשר מופיע רק עם ראשית הציונות ומטרתו לממש את הקשר לארץ ישראל באופן מעשי – כלומר לא רק לאכול מפירות הארץ אלא לגדל אותם ממש על אדמתה.

לימוד החג
טוען
רקע

החג ט"ו בשבט אינו מוזכר בתנ"ך. ראשיתו כמועד אשר יש לציין מוזכרת במשנה, במסכת ראש השנה: "אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵן: בְּאֶחָד בְּנִיסָן, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים; בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה;  אֶחָד בְּתִשְׁרִי, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבֵלוֹת, לִנְטִיעָה וְלִירָקוֹת; בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי; וּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִין: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ"

בראשיתו, ט"ו בשבט, אינו חג אלא יום קובע לתרומות ולמעשרות. זהו מועד טכני, מעין "ראשית שנת מס", אשר בו נקבע היקף המס אשר על האיכר לשלם מתנובת עצי הפרי שלו. עונה זו נבחרה לציון "שנת מס" חדשה לפרי העץ מכיוון שבעונה זו רוב עצי הפרי נמצאים בשלכת ומתחדשים לקראת הצמחת הפירות החדשים. כל הפרי שצמח עד עונה זו שייך לשנה הקודמת ואילו כל הפרי שיצמח מעתה ואילך יהיה שייך לשנה החדשה.

כפי הנראה הפך ט"ו בשבט לחג של ממש רק במאה ה-16 כאשר המקובלים בצפת החלו לערוך מסיבת פירות וסדרי ט"ו בשבט ביום זה. סדר זה כלל אכילת פירות שונים, זכר לתנובת ארץ ישראל, ושתיית ארבע כוסיות של יין לבן ואדום. במהלך הסדר נהגו המקובלים לקרוא קטעים מהתנ"ך, מהמשנה ומספר הזוהר העוסקים בעצים וצמחים. במהלך המאה ה-17 החלו מקובלי העיר צפת לפרסם "תיקונים" לחגי ישראל, וביניהם את "עץ פרי הדר", תיקון לט"ו בשבט. תיקון זה התפשט בכלל העולם היהודי ובעיקר בצפון אפריקה, הבלקן וטורקיה. 

 

סיפור החג

ט"ו בשבט הוא חג אשר במהותו מאפיין חברה חקלאית היושבת בארצה ומעבדת את אדמתה. במרכזו מנגנון מיסוי אשר מטרתו חלוקת העושר וסיוע לחלשים בחברה. דיני המעשרות (המיסים) של החג מחולקים לשניים עיקריים: האחד, נקרא "מעשר ראשון", אשר נועד לתרום מס ללוויים ולכהנים אשר אינם עוסקים בפעילות כלכלית יצרנית, והשני, שנקרא "מעשר שני", מובל לירושלים ע"י האיכר העולה לרגל ואחת לשלוש שנים נתרם לעניים ולחלשים בחברה ("מעשר עני"). מיסים אלו הם מיסים אשר גם יעודם חברתי וגם אופן החישוב שלהם מתקדם וחברתי. אלו הם מיסים פרוגרסיביים, כלומר, ככל שהרוויח האיכר יותר כך גם שילם יותר וככל שהרוויח פחות שילם פחות. כך מתאזנים במידה הפערים הכלכליים בחברה.

כאשר גלה עם ישראל מארצו והפסיק לקיים חברה חקלאית המעבדת את אדמתה הפך המועד הזה מיום שמהותו חומרית ליום שמהותו רוחנית. במקום קיום עצי פרי, חגיגת זיכרון לעצי ופירות ארץ ישראל. אדמת הארץ הפכה מזירת התרחשות התיישבותית ממשית לרעיון אוטופי בלתי מושג.

החג בציונות

עם ראשית התעוררות הרעיון והמעשה הציוניים החלה גם מידה של ביקורת כלפי נוהגי החג הזה. המורים והמלמדים בגולה נתנו לתלמידיהם לטעום מפירות הארץ. הציונים הצעירים שחלמו לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בה, לא הסתפקו עוד בזכר העצים ובטעם הפירות אלא ביקשו לגדל אותם ממש על אדמתם, אדמת ארץ ישראל. את הכמיהה לארץ ישראל החליפו במעשה עליה והתיישבות. 

בט"ו בשבט תר"ן (1890) יצא המורה והסופר זאב יעבץ, בראש תלמידיו מבית הספר בזכרון, יעקב לנטיעה חגיגית. שוב המורים הם אלה המשמרים את רוח החג, אך הפעם באופן ציוני מעשי. בפעולה זו קבע יעבץ אופי חדש לחג זה לדורות הציוניים שיבואו אחריו. מנהג הנטיעות הלך והתפשט בכל רחבי הישוב. בשנת 1908 הכריזה הסתדרות המורים והגננות באורח רשמי על ט"ו בשבט כחג הנטיעות ומאוחר יותר אימצה הקרן הקיימת את המועד הזה כסמל וחג לפעולת נטיעת העצים בארץ ישראל.

במשך השנים, עם הקמת המדינה והתפתחות ההתיישבות בארץ, איבדה במידת מה נטיעת העצים ממרכזיותה ולחג נוצק תוכן חדש: חג שמירת הטבע. יום זה, שכבר אבותינו ראו בו ראשית מעבר מן החורף הקר לראשיתה של צמיחה מחודשת, מתבטא בטבע כראשית של פריחה רבתי, לבלוב העצים, פריחת השקד, התעוררות של מיני ציפורים לקינון ולרבייה ולשלל תופעות אחרות. היציאה אל הטבע ופגישה עם המתרחש בו, הפכו להיות מרכז רעיוני חדש לחג. החברה להגנת הטבע, בהובלתו של עזריה אלון, איש המחנות העולים ובית השיטה, הכריזה על שבוע הגנת הטבע בשבוע שבו מצוין החג. דבר זה לא ביטל, כמובן, את נוהג אכילת הפירות וגם לא את משמעותה של הנטיעה, אבל הוא פתח פתח להתייחסות חדשה, שווה לכל נפש, אל טבע הארץ.

בשנים האחרונות, עם החשש ההולך וגובר מפני זיהום האויר והתחממות כדור הארץ, נוסף לחג התוכן האקולוגי והתחדדה בעת ציונו הקריאה לשמירת כדור הארץ ומניעת זיהום האויר.

מנהג נוסף אשר הולך ומתפשט בארץ בשנים האחרונות הוא עריכת סדר ט"ו בשבט: ארוחת פירות וקריאה במסכת העוסקת בטבע הארץ ישראלי. הראשונים ליזום את אופן החגיגה הזה היו נגה הראובני ז"ל, איש נאות קדומים, ואמנון ידין ז"ל, חבר קבוצת גבע.